top of page
חיפוש

לעתיד ורוד יותר

עודכן: 21 בינו׳ 2021

ורוד הוא הצבע הכי שנוי במחלוקת - או שמתים עליו, או ששונאים אותו.

המטען הרגשי הכבד הזה מגיע בגלל שהוא הצבע הכי ממוגדר. הוא מזוהה בצורה כל כך הדוקה עם נשיות שאנחנו כמעט ולא נתקלים בורוד בקונטקסט לא ממוגדר. רוב המוצרים הורודים הנמכרים הם בגדי נשים וילדות, ומוצרים אחרים שממותגים עבור נשים או ילדות. לאלה מבינינו שהוגדרו על ידי החברה כנשים, ורוד מתקשר לעתים רבות לדיכוי פטריארכלי ולציפיות של החברה מאיתנו. לאלה מבינינו שהוגדרו או שנתפסים על ידי הסביבה כגברים, ללבוש ורוד יכול לגרום לביקורת חריפה ואף אלימות מצד הסביבה. גם כשהוא משמש כצבע מחאתי פמיניסטי או להט"בי או כהתנגדות לנורמות מגדריות, ורוד הוא יותר הצהרה מאשר סתם צבע ככל הצבעים.

המורכבות הזו גורמת לי לאהוב אותו אפילו יותר.


מערכה ראשונה - ורוד בהיסטוריה

התפיסות המגדריות שקשורות בצבע ורוד הן מערביות ברובן. הרבה מהמקורות שקראתי באינטרנט טוענים שורוד מסמל נשיות גם במזרח אסיה, וזה שגוי - או לפחות שגוי ברובו. זה נכון שכיום לורוד יש אסוציאציה נשית ברוב העולם, אבל זו תוצאה של קולוניאליזם מערבי. בסין לדוגמה, ורוד נתפס בעבר כגרסה של אדום, המסמל מזל ועושר. ביפן, ורוד היה מזוהה עם האביב בגלל פריחת הדובדבן, והצבעים הממוגדרים היו אדום לבנות ושחור לבנים. בקוריאה, ורוד סימל אמון. בהודו, שני המגדרים לבשו ורוד, וגברים נהגו ללבוש בגדים ורודים, קישוטים וטורבנים ורודים, אפילו בחתונות, וגם בהרבה מתרבויות מקסיקו ורוד היה בשימוץ נפוץ בלי קשר למגדר.


אם כך, בואו נצלול להיסטוריה שמאחורי המגדור של ורוד כצבע נשי בתרבות המערב.

גם שם, ורוד לא התחיל כצבע ממוגדר.

בימי הביניים ורוד לא היה צבע פופולרי. האצולה העדיפה צבעים בוהקים וחזקים, ובזמנו לא יידעו לייצר ורוד חזק, רק ורוד שהוא מעין אדום דהוי ומדולל. בכל זאת, יש עדויות לכך שורוד נלבש גם על ידי גברים וגם על ידי נשים.


איור שמתועד ל1400-1500 לערך

רק במאה ה18 ורוד באמת פרץ לתודעה בתחום האופנה. שיטת צביעה חדשה ויקרה הפכה את הורוד לפופולרי בקרב האצולה. בדומה לנעלי העקב, ורוד סימל לא מגדר, אלא מעמד - אריסטוקרטים גברים ונשים כאחד לבשו גווני ורוד בהירים. ורוד לא נחשב אז לצבע של בנות, כי ילדים מכל המגדרים הולבשו בלבן. למעשה, ורוד נחשב לצבע שיותר מתאים לבנים, כי הוא נתפס כגרסה בהירה יותר של אדום, שהיה משויך לגבריות ולוחמנות.

"פורטרט של ילד בורוד עם כלב גרייהאונד" - ג'ון ונדרבנק
גבר בורוד - איור מ1779

מאדאם דה פומפדור, מאהבתו של לואי ה15, נודעה כחובבת ורוד נלהבת ותמכה בתעשיית החרסינה. לכבודה, חברת החרסינה Sèvres המציאה בשנת 1757 גוון ורוד שנקרא על שמה: Rose Pompadour (ורוד פומפדור).

אגרטל ורוד פומפדור משנת 1760

שמלה מסוף המאה ה18

המגדור של ורוד כצבע נשי התחילה רק בתחילת המאה ה19. באותה תקופה התעצבה הפרדה מגדרית ברורה בכל תחומי החברה, וזה השתקף באופנה. החליפה הוגדרה בתור הלבוש הגברי הראוי, והשמלה והמחוך בתור הלבוש הנשי הראוי. המכנסיים של הגברים אפשרו תנועה ועצמאות, והשכבות המרובות של החצאיות, שהיו נפוצות בעיקר במעמדות הגבוהים, היו פחות פרקטיות. האופנה לקחה חלק בהפרדה שכבלה נשים למשק הבית ואפשרה לגברים גישה למרחב הציבורי, לעבודות ולזכויות.

גברים החלו ללבוש צבעים כהים ורציניים יותר שהראו כמה הם מכובדים ועצמאיים, ובכך "השאירו" את הצבעים הבהירים לנשים. ורוד הפך לצבע שמסמל עדינות, ילדותיות וחוסר-רצינות, ונחשב לצבע שמתאים לנערות צעירות.


נעלי ערב ורודות ממשי, 1885-1895
נעלי ערב ורודות ממשי, 1885-1895
שמלת ערב ורודה ממשי, 1898-1901
שמלת ערב ורודה ממשי, 1898-1901
מחוך ורוד, 1880

במאה ה20 ורוד שינה את תדמיתו ונהפך שוב לסמל של מעמד ולא של מגדר. ורודים עזים וזולים לייצור הפכו לפופולריים בקרב המעמד העובד, ובמקום ורודים בהירים שסימלו נשיות אריסטוקרטית, ורודים בוהקים ואסרטיביים נהיו פופולריים. בעקבות זאת, ורוד באופן כללי קיבל אסוציאציה זולה. בשנות ה20, בעקבות טשטוש תפקידים מגדריים במלחמת העולם הראשונה, אופנה של שני המגדרים נעה בכיוון אנדרוגני - ניתן לראות גזרות נעריות וישרות ואף מכנסיים אצל נשים, וצבעים עזים יותר וגזריות נשיות יותר אצל גברים. במסגרת הטרנדים האלה, חליפות בצבעים פסטליים כמו ורוד בהיר היו פופולריות לתקופה אצל גברים.


בספר "גטסבי הגדול" מאת סקוט פיצג'רלד, אחת הדמויות מזלזלת בגטסבי באמירה "הוא לובש חליפה ורודה!" זה לא בא להגיד שגטסבי נשי, אלא שגטסבי מתלבש כמו איש פשוט, ולא כמו שאיש אוקספורד כמוהו צריך להתלבש.

ליאונדרו דיקפריו בתפקיד גטסבי בחליפה ורודה

אלסה שיפרלי, אחת ממובילות האופנה בשנות ה20-40 (יחד עם קוקו שאנל) הפכה את הגוון "ורוד מהמם" (shocking pink) לסימן ההיכר שלה.

 מרילין מונרו בשוקינג פינק, מתוך הסרט "Gentlemen Prefer Blondes".
מרילין מונרו בשוקינג פינק, מתוך הסרט "Gentlemen Prefer Blondes".

כל הטוב הזה הלך לפח עם מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה צופה מנשים לעזוב את העבודות שלהן ולחזור ל"תפקידן הראוי" בבית ובמטבח. ורוד שומש בפרסומות כסמל להייפר-נשיות. כלי מטבח ובית מותגו בורוד, יחד עם לבוש נשי. כמו בתקופה הויקטוריאנית, האופנה שימשה כלי לדיכוי מגדרי. הסטריאוטיפ של "כחול לבן, ורוד לבת" נחקק בסלע אז.


אוסף פרסומות ורודות לשלל מוצרים ביתיים משנות ה50.

הפרסומת הבאה כל כך מחרידה שהייתי חייב~ת לתת לה את הבמה בנפרד מהקולאז' של כל שאר הפרסומות:

"תראה לה שהעולם שייך לגברים" - 1951. האישה בורוד כמובן
שמלה ורודה ושמלה כחולה - קאבר המגזין Vanity Fair, מאי 1957.

בעשורים מאז, ההקשר המגדרי של ורוד התחזק ודעך לסירוגין, אך ההקשר שלו לנשיות נשאר פחות או יותר יציב. כך לדוגמה, בשנות ה60 וה70 הפופולריות של ורוד ירדה, בעקבות עליית התנועה הפמיניסטית. נשים מחו כנגד הסטריאוטיפים הסקסיסטיים שורוד ייצג, והלבישו את בנותיהן בצבעים כהים ובגדים חסרי סממנים מגדריים, כדי לשחרר אותן מציפיות חברתיות מגדריות. בשנות ה80 התחזק מאוד מגדור הצבעים לילדים - האפשרות לגלות את מין הילוד באמצעות אולטרסאונד גרמה להתלהבות גדולה מהאפשרות לקשט חדרי תינוקות ולקנות מוצרים עבורם מראש, בורוד לבנות וכחול לבנים. אך במקביל לכך, בשנות ה70 וה80 מתחילים לראות שימוש של ורודים צועקים (מזכירים את הshocking pink משנות ה20) באופנה שמטרתה העצמה נשית.


חולצה של זנדרה רודס, 1978
חליפת "power suit" של קלוד מונטנה, 1980
שמלת קוקטייל של כריסטיאן דיור, 1960

במקביל, ורוד אומץ כצבע מחאתי של מגוון קבוצות: בשנות ה70 אקטיביסטיםות גאים עשו ריקליימינג למשולש הורוד, ששימש תחת המשטר הנאצי לזיהוי "פושעי מין" שכללו גברים הומוסקסואלים, ביסקסואלים ונשים* טרנסיות. בשנות ה90, מובילות המלחמה בסרטן השד אימצו את הסרט הורוד כסמלן. בשנים האחרונות, ורוד משמש כסמל במגוון מחאות, כגון כובעי ה"pussyhats" הורודים בצעדת הנשים ב2017 בארה"ב, המחאות הפמיניסטיות בעירק ב2019-2020, ואפילו מחאות בלפור בישראל בחודשים אלה ממש. נקודה מעניינת לציון היא הגולאבי גאנג, קבוצת אקטיביסטיות הודית שנלחמת באלימות כנגד נשים וחתונת ילדות. מייסדת הארגון בחרה בצבע ורוד בתור הלבוש של הארגון בגלל שורוד לא היה משויך לשום קבוצה, מעמד או מגדר.

תמונת אוויר ממחאת pink pussyhats
תמונת אוויר ממחאת pink pussyhats
מחאת הדגלים הורודים - ישראל 2020
מחאת הדגלים הורודים - ישראל 2020
נשות הgulabi gang
כרזת משולש ורוד נאצית
כרזה מהשנים המוקדמות של מגיפת האיידס - נועדה להעלות מודעות ולהתנגד להזנחה של הממשלה האמריקאית

בעשור האחרון, ורוד חווה תחייה מחדש כצבע אנדרוגיני במסגרת קבוצת הגוונים המכונים "ורוד מילניאלי" (millennial pink). אלה מספר גוונים שנעים בין בז' עם נגיעת סומק לאפרסק-סלמון. הצבע צץ לראשונה בסביבות 2012, וכונה בזמנו "ורוד טאמבלר" או "ורוד סקנדינבי", אך הוא מסרב לצאת מהאופנה עד היום וממשיך למכור. הורוד הזה הוא אנדרוגיני, ומשמש גם בבגדי גברים וגם בבגדי נשים, וכן בחפצים לא ממוגדרים כמו האייפון "רוז גולד" ב2015. הורוד הזה הוא חלק מתנועה גוברת של אופנה ניטרלית מגדרית (בראיון שיעלה שבוע הבא עם תום - טרנדולוגית וסטייליסטית - הטרנד האנדרוגיני הזה ידובר בהרחבה).

שיתוף פעולה בין המותג של ריהאנה (פנטי) לפומה בשנת 2017
אייפון רוז גולד 2017
אייפון רוז גולד 2015

מסעדה ורודה לחלוטין שנפתחה ב2016 בניו-יורק - פייטרו נוליטה
מסעדה ורודה לחלוטין שנפתחה ב2016 בניו-יורק - פייטרו נוליטה
דרייק עם מעיל סטון איילנד, סטון איילנד אמרו שהצבע הזה היה סולד אאוט כמעט מיידית 2017
דרייק עם מעיל סטון איילנד ורוד ב2017. מהמותג דיווחו שהצבע היה סולד אאוט כמעט מיידית

מערכה שנייה - ומה עכשיו?

ההיסטוריה החברתית של ורוד משפיעה על התפיסה שלנו אותו עד היום. הפניתי שאלה אל הפיד שלי בפייסבוק: מה אתן מרגישות לגבי הצבע ורוד, ולמה? מבין התשובות, בחרתי כמה, והן לפניכן יחד עם לוקים של המשתפיםות. יש כאן טווח רחב של רגשות וסיפורים, וטווח רחב של סגנונות, שמראה דרכים שונות ומעוררות השראה ללבוש ורוד.


גלי ניקל (לשון פנייה את)

אינסטגרם: @galinicki

"כמו מלא אחרות, בתור ילדה ונערה הכרזתי שאני שונאת ורוד כדי שהחברה תקבל אותי בתור "לא כמו כל הבנות המטופשות". עכשיו כשאני יותר בטוחה באופי שלי דפקתי פרסה לזה ואני משתדלת להכניס ורוד לכל דבר בחיים- הבגדים שלי, האביזרים שלי, הצורה שבה אני מציגה את עצמי לעולם, ואני ממש ערה להשפעה החיובית המדהימה שיש להחצנה של צבע שמח כלשהו בתור לייף-סטייל. לדוגמא - עכשיו כשאני לומדת. העורך קוד שלי ורוד, הבקבוק מים שלי והאוזניות שלי שרואים בזום ורודים- ובכל פעם שאני מדברת עם המתרגלים או המרצים שלי הם מציינים כמה שזה עושה מצברוח ומעלה חיוך לראות כזאת נוכחות צבעונית ביומיום הדהוי שלנו."

גלי היא אחד האנשים הראשונים שקופצים לי לראש כשאני חושב על ורוד. כל לוק שלה מעורר בי השראה ומשמח אותי נורא. הלוואי עליי לשדר חצי מהאנרגיות החיוביות האלה.




אדם חדש (לשון פנייה אתה)

"אני מאוד אוהב ורוד, אבל אלבש חולצה ורודה רק בסיטואציות מסוימות. תמיד לפני שאני שם משהו שיכול להתפס כנשי אני חושב "את מי אפגוש היום?" והאם אני בסכנה שאנשים שאני לא רוצה שידעו מה הנטייה המינית שלי יצחקו עליי או יבקרו אותי מסיבה כלשהי?"




רשף פורת (לשון פנייה מעורבת)

אינסטגרם: @basically.brok

הופעה חוזרת של רשף שכולכן מכירות ואוהבות!

"בילדות ממש שנאתי ורוד. הרגשתי שמכריחים אותי להיות ורודה, גם כי כל הדברים לילדות היו בצבע ורוד, וגם כי הרגשתי את הנשיות הנוקשה שמקושרת לצבע הזה. רציתי להיות "לא כמו בנות אחרות", ואת הבריוניות שלי, שהיו בדיוק אותן "בנות אחרות", כיניתי "הורודיות". עד היום, ורוד מעורר אצלי סוג של חרדה מגדרית. אני חי בשלום עם ורוד רווי וזרחני, אבל גוונים עדינים יותר מחזירים אותי לתחושה של הורוד הכפוי מהילדות."

הגוונים שהולמים את רשף הפוכים מהגוונים שהולמים אותי. אני לובש רק ורודים פסטליים ובהירים, ורודים בוהקים וצבעים עם רוויה גבוהה בכללי גורמים לי להיראות נורא חיוור. אני גם לא מתחבר אליהם כי הם מזכירים לי את בראץ ואת אסתטיקת שנות ה2000 בכללי (החלקים בה שלא אהבתי). מעניין שאני ורשף מקשרים גוונים שונים עם הילדות שלנו.




אביר אנונימי (לשון פנייה אתה)

למרבה השמחה, יש לנו הדגמה נפלאה לאופנת ההוזן (משהו בין גרביים גבוהים למכנסיים, שמגיעים עד הירך) מימי הביניים.

"ביום-יום אין לי ורוד ממש בלבוש, אך כן השתמשתי בו באופן מאוד מכוון בתלבושת לארפ שהכנתי כי באסטתיקה של ימי הבניים שכיוונתי אליה וורוד הוא צבע מאוד קרבי ומאסק, חלק ממה שניסיתי להביא לדמות."

האייקון הזה בחר להישאר בעילום שם ופנים, אבל זה עדיין אחד הלוקים הכי מגניבים שראיתי




הילאי פלאי (לשון פנייה את)

אינסטגרם: @Hillaipeli

"פעם מאוד אהבתי ורוד כי הוא בדיוק בניגוד למגדר שהניחו עליי וזה קטע טרנסי. כשיצאתי מהארון כהומו בגיל 18, קניתי סקיני ורוד שליווה אותי עד השנה. באופן כללי צבע יותר הומואי וגייז בכלל מנשי כללי בעיניי.

אני עדיין אוהבת ורוד, אבל הוא פחות מרכזי בחיי. ורוד הוא צבע אייקוני ובולט וגם צבע מאוד ממוסחר, לא פחות משהוא ממוגדר. השניים קשורים. כדי למכור לקהל יעד נשי, ובעיקר להורים לילדות, הצבע ממשיך להיות ממוגדר וקל לזיהוי לצרכן.

אני לא רוצה שיקשרו אותי אוטומטית לורוד נגיד, אבל עדיין יכולה להשתמש בו כבחירה כצבע אייקוני לאאוטפיטים.

דמויות ורודות אייקוניות: אל וודס, סטיבן יוניברס, רוז קווארז, הנסיכה באבלגאם, אוטנה טנג'י, מאדוקה. בטוח יש עוד."

אני מאוד מתחבר לאמירה שורוד הוא צבע גיי. זו הגישה שאני מייחס לבחירה שלי ללבוש ורוד. אגב, הילאי ציינה דמויות ורודות אייקוניות, אבל לדעתי היא הכי אייקונית




תום יעקוב (לשון פנייה מעורבת)

"שנאתי ורוד כילד - אני חושב שזה כי אמרו לי שאני בת אבל אהבתי דברים של בנים אז הכל היה כחול וירוק וצהוב. היה שלב שאפילו כעסתי שיש ורוד על הדגל הטרנסי. גם עכשיו כשאני מרגיש בנוח אני לא מאוהב בורוד, בטח לא בבגדים, הוא בהיר לי מדיי ואני לרוב לובש שחור (או כחול או ירוק). אבל לדעתי הפסגה של התהליך הזה מול ורוד של להפוך אותו מצבע שאני סולד ומפחד ממנו לפשוט עוד צבע, שבדברים מסויימים אני אוהב ובאחרים לא, הייתה כשהסתובבתי חצי שנה עם שיער ורוד בלי לפחד מזה.

זה כזה יפה. היה לי שיער ורוד פעם, אבל זה היה כשהייתי ביצה ונראיתי שונה לגמרי. אולי צבע השיער הבא שלי יהיה ורוד?




ארז אזולאי (לשון פנייה את)

אינסטגרם: @erezinfrills

תמיד אהבתי ורוד, אבל אף פעם לא העזתי להודות שזה הצבע האהוב עליי. תמיד הייתי אומרת לבנדר, סגול בכללי ואפילו שחור אבל זה לא היה אותנטי. בראץ אמרו שזה לאנשים מרושעים (בורדין והמגעוליות), וגם האיידולית הכי גדולה שלי (ליידי גאגא) לרוב לבשה שחור, ומעט מאוד פעמים בקריירה שלה לבשה ורוד. אני גדלתי להיות נערה גותית ורק בשנים האחרונות (2019 והלאה) החלטתי להרחיב את המלתחה שלי לצבעים יותר פסטליים, ביניהם גם ורוד. גם הצטרפתי ללוליטה קומיוניטי כסוויט הימה לוליטה והוספתי המון פיסז לבנים ופסטליים (ורוד תכלת ולבנדר) למלתחה שלי.

אני חושבת שורוד זה צבע חזק שבחברה שלנו מסמל נשיות. הוא יכול לסמל נשיות בוהקת חזקה ולא מתפשרת כמו הוט פינק ונשיות עדינה תמימה ורכה כמו בייבי פינק. אבל ורוד תמיד מסובב ראשים. לא משנה איזה גוון הוא תמיד בולט מהקהל ששטוף בגוונים של אפור שחור בז' וצבעים כהים.

ארז ציינה שהיא לובשת סוויט הימה לוליטה, אז אוסיף הסבר קטן - לוליטה הוא סגנון לבוש יפני ששואב השראה מתקופת הרוקוקו והתקופה הויקטוריאנית. מצליחים לראות את הדמיון לתמונות ההיסטוריות ששמתי מקודם? הימה (hime) - נסיכה ביפנית, הוא תת-סגנון שמתמקד בנראות נסיכתית ו-over the top, מוגזמת ועמוסה בפרטים. סוויט (sweet) - תת-סגנון שמתמקד במתיקות, צבעים פסטליים והדפסים ילדותיים.



דורי הולצמן (לשון פנייה מעורבת) רוב חיי לא חשבתי על ורוד יותר מדי. הצבעים האהובים עלי תמיד היו (ועדיין, ובסדר הזה): ירוק, טורקיז, חום וסגול. כמו רבים אחרות, גם אני גדלתי על ההבניה התרבותית של כחול=בנים, ורוד=בנות, אבל לא עפתי על אף אחד משני הצבעים האלה. לורוד לא כל כך התייחסתי כי הוא "של בנות" ואני לא בת, כחול ממש שנאתי בגיל ההתבגרות (כנראה שאחת הסיבות לכך היא כי זה היה צבע חובה בתלבושת בית הספר, כלומר צבע שנכפה עלי). היום כבר לא, משום שמצאתי לו משמעויות אחרות. בחודשים האחרונים, עם יציאתי מהארון התחלתי לעשות "ריקליימינג" לדברים שנחשבים "נשיים" - להתלבש, לצבוע ציפורניים וכו', וגם אז בעיקר התמקדתי בצבעים האהובים עלי או בצבעים ניטרליים (שחור, לבן), אבל התחלתי בקטנה גם להתנסות במגוון צבעים רחב יותר כולל ורוד, למרות שכרגע הוא מוגבל רק לפריטי לבוש מאוד ספציפיים. אחת ממטרות הטרנזישן שלי בטווח הארוך היא להתנסות יותר בצבעים וסגנונות שונים, גם כאלה שלא הייתי חושב.ת עליהם בדרך כלל, ואולי דרך כך למצוא משהו שמתאים לי יותר, לא רק בחדרי חדרים אלא גם ביומיום- מעבר לבגדי הגברים המשעממים שהסתתרתי בתוכם כל השנים.

מזדהה ממש עם הקונספט של לעשות ריקליימינג לדברים נשיים!




לסיכום - אני, ליר לוטאו שחר (לשון פנייה אתה/מעורבת)

חיכיתם לזה? כנראה שלא, אבל אני שש להזדמנות לחפור קצת.

הייתי ילדה די דחויה חברתית ורוב החברים שלי היו בנים. זה, יחד עם הצורך התמידי שלי לעשות דווקא שכבר הזכרתי בפוסט הראשון, גרם לי לפתח סלידה עזה מכל מה שנחשב "של בנות". ורוד היה צבע שקישרתי עם דברים "שטחיים" כמו בגדים, איפור, ברביות ובראץ ונסיכות. היה לי חשוב להוכיח שאני לא כמו שאר הבנות, אז החלטתי שהצבעים האהובים עליי הם אדום ושחור.

התחלתי לאחרונה להכיר במיזוגניה המופנמת שגרמה לי לראות דברים כמו איפור ובגדים כשטחיים. החברה שלנו מחנכת נשים להגביל את עצמן לתחומי עניין מאוד ספציפיים, ואז מחנכת שתחומי העניין האלה הם נחותים.

אחרי שהשלמתי עם הזהות המגדרית הפלואידית שלי התחלתי להתאהב מחדש בורוד ולהתנסות בשאר דברים "נשיים", יפים ועדינים כמו פרחים ונצנצים, מנקודת מבט טרנסית* והומואית. הבנתי שנשיות, ואפילו נשיות מוחצנת, היא חלק מהזהות שלי שאני נהנה לבטא. באותו הזמן, אני מרגיש שאני הולך על חבל דק - מצד אחד אני רוצה לבטא את עצמי, מצד שני מיסג'נדר מהסביבה מפריע לי יותר משהייתי רוצה, ולבישת צבעים בהירים כמעט תמיד גורמת לאנשים להניח שאני בת.

ורוד הוא ככל הנראה הצבע האהוב עליי היום (למרות שעדיין יש לי מקום חשוב בלב לאדום). אני מאוד אוהב פסטלים בכללי, הם מרגיעים אותי ועושים לי טוב על הלב (צבעתי את החדר שלי בגוונים פסטליים לא מזמן). אני חולם שיום אחד נגיע למצב שצבעים יהיו פשוט צבעים ושלא יהיו להם משמעויות מגדריות, ואז אוכל ללבוש ורוד בלי שזה יגרום לאנשים להניח עליי דברים. ומצד שני, יש גם משהו מספק בללבוש צבע שהוא כל כך טעון.

העליונית שאני לובש כאן נראית לבנה בהשוואה לשיחים, אבל היא ורודה.


מקורות (לקריאה נוספת):




לקח לי כמות מוגזמת של זמן לכתוב את הפוסט הזה בגלל שזה נושא ממש רחב שמצריך המון מחקר ואני מותש ברמות. אני הולךת לישון עכשיו! זה יתפרסם מחר ומקווה שתאהבו.

לילה טוב ושבוע טוב,

באהבה <3

ליר


511 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page