אוהבת אופיולנס, שונאת את הבורגנים - ראיון עם נישה גז׳מו

הראיון עם נישה חשף אותי לעולם חדש שלא הכרתי - עולם הטרנדולוגיה. דיברנו על איך הקורונה השפיעה ותמשיך להשפיע על טרנדים, על הטרנדים של אופיולנס (אסתטיקת שפע) וקאמפ שמחלחלים למיינסטרים בשנים האחרונות בזכות הקהילה הגאה, על הUncanny Valley (עמק המוזרויות) שאליו אנחנו נחשפים יותר ויותר, ועוד. קריאה מרתקת למי שרוצה לקבל נקודת מבט חדשה על טרנדים.

איך נכנסת לתחום האופנה?

אני חושבת שדווקא בגלל שהגעתי ממודיעין נורא התחברתי לאופנה. עד כיתה י"א לא הייתי לובשת צבעים בכלל, הייתי לובשת רק שחור. ואז פתאום החלטתי שנמאס לי, הלכתי לחנות וקניתי חולצה ורודה. מאז גיליתי שנורא קל להתלבש ולבלוט דווקא בסביבה שהיא מאוד חדגונית. גיליתי שכל עוד אני במודיעין מספיק שאחשוב על התלבושת שלי חמש דקות ואהיה האדם הכי יפה בחדר ממש בקלות.

הדמות הראשית.

כן. אז בהתחלה לבשתי רק דברים צרחניים, צבעי ניאון. עם הזמן גיליתי איך לצעוק גם בצבעים עדינים יותר (למרות שאני עדיין מאוד אוהבת צבעים חזקים).

"בהתחלה לבשתי רק דברים צרחניים, צבעי ניאון. עם הזמן למדתי גם איך לצעוק בצבעים עדינים יותר."

חשבתי בהתחלה שאלך לכיוון של עיצוב אופנה, והבנתי שזה נורא קשה ותובעני, ושיש לי שתי ידיים שמאליות שאני לא מצליחה ליצור איתן בגדים שאני נהנה להסתכל עליהם. גיליתי שאני הרבה יותר נהנית לדעת מה אני אוהבת ולהגיע עם זה לתוצאות שמעניינות אותי. אז הגעתי לסטיילינג, עד שגיליתי את תחום הטרנדולוגיה והתאהבתי בו לגמרי. הגעתי לזה דרך הרצאה של The Visionary (הסוכנות הגדולה בארץ לטרנדולוגיה כרגע). הלכתי לקורס שלהם ונהייתי אסיסטנטית שלהם.

מה עושים בטרנדולוגיה בעצם?

בגדול, היה מגיע אלינו לקוח שהיה אומר "אני מהתחום הזה והזה, בואו תייעצו לי". אנחנו לא יכולות לייעץ לו בתחום שלו כי הוא מבין בו יותר מאיתנו, אבל אנחנו כן יכולות להסתכל ולהגיד מה לדעתנו הכיוון שאותו תחום עומד ללכת אליו בשנה שנתיים הקרובות, בין אם זה מבחינת עונות בשנה ובין אם זה מבחינת מגמות גדולות שקורות בעולם שיכולות להשפיע על התחום הזה. זה המון סקר שוק, המון מדיה חברתית. כשמגיע פרוייקט אני הופך את כל הרשת. יש סיבה שאני רוב היום באינסטגרם... והיא לא רק בגלל שאני מכורה.

"גיליתי שאני הרבה יותר נהנית לדעת מה אני אוהבת ולהגיע איתו לתוצאות שמעניינות אותי"

אז בעצם לא מדובר רק בתחום האופנה, אלא בהרבה תחומים שונים?

כן! לדוגמה, במסגרת העבודה שלי יצא לי לעשות פרוייקט ל"עוד להיט מאילנית", שזו חברת צעצועים, שזה היה הכי מרגש בעולם, ולגליה להב, שזה סטודיו שמלות כלה מאוד גדול שעובד בכל העולם, הם אפילו עשו לביונסה שמלה לפני כמה חודשים.

את עבודת הגמר שלי עשיתי דווקא על ה-Uncanny Valley.

את יכולה להרחיב על זה קצת?

Uncanny Valley זה עמק המוזרויות, זו התחושה שאנחנו מקבלות כשאנחנו רואות משהו כמעט אנושי, אבל לא באמת אנושי. למשל יש אתר שרץ עכשיו חזק שעשה לי כאפה מטורפת של זה, מעין face generator שבו אתה כל פעם לוחץ והוא מביא לך בן אדם חדש שלא קיים.

זה למה אנחנו מפחדים מבובות, נכון?

כן, זה נגיד גם למה כילדי ניינטיז פחדנו מכל מני דמויות מאוד מעוותות באנימציה אמריקאית. זה מגיע מזה שאנחנו מרגישים שמדובר באדם לא בריא, באיזשהו חולי, שגיאה כלשהי שנורא מרתיעה אותנו. זו היכולת שלנו לזהות שמשהו הוא לא אדם גם אם הוא מאוד קרוב לזה. אני חושבת שזה עומד ממש להתחזק בזמן הקרוב משתי סיבות: הראשונה היא שהאנימציה שראינו כילדים והאנימציה שילדים רואים היום היא מאוד שונה. דמויי האדם שמייצרים בטכנולוגיית 3D, למשל במשחק היריות mass effect, הרבה פעמים פשוט לא נראים כמו אנשים. ובגלל שהטכנולוגיה הזו הולכת ונהיית נפוצה יותר, אני מאמין שלדור החדש זה ממש ירד מתחת לרדאר.

" עמק המוזרויות זו התחושה שאנחנו מקבלות כשאנחנו רואות משהו כמעט אנושי, אבל לא באמת אנושי."

הסיבה השנייה היא שאנחנו קצת אוהבים את הדברים המוזרים והשונים האלה, במיוחד בקהילה הגאה. אנחנו ממש מקבלים את עמק המוזרויות הזה. לדוגמה ג'ונו בירץ' — מלכת דראג מאוד מוכרת שמתמחה בלהפוך את עצמה למעין חייזר. יש לה קטע של כפפות עם ציפורניים מצוירות, איפור פנים שהוא רובוטי לגמרי ולא אנושי.

ג'ונו בירץ'

אז בגלל שאנחנו נחשפות הרבה יותר לעמק המוזרויות, אנחנו גם נתרגל אליו יותר?

לדעתי כן.

מעניין. איזה עוד שינויים התקופה הקרובה תביא לנו?

הדבר הכי קשה שכל עולם הטרנדולוגיה נאלץ להתמודד איתו בשנה האחרונה זה הקורונה. יש תחושת חוסר וודאות מוחלטת שאפילו האנשים שמשלמים להם בשביל להגיד "עוד שנתיים יהיה ככה וככה" מאוד מפחדים להגיד את זה.

הרבה לפני הקורונה היה שיח מאוד חזק בטרנדולוגיה על אמצעי זהירות כאלה ואחרים. הרוב דיברו על כפפות, חלק דיברו גם על מסיכות, וזה הגיע יותר בהקשר של זיהום אוויר. חשבו שזה מה שיגרום לאנשים יותר להיזהר.

כיום, הטרנדולוגיה בעולם מאוד מאמינה שעומד להיות עניין גובר באיכות הסביבה. לי אדלקורט, שהיא מגדולות הטרנדולוגיה, ו- The Future Laboratory, משרד טרנדולוגיה מהמובילים בעולם, חופרים כל היום באינסטגרם על איכות הסביבה ואיך אנחנו הולכים על פתרונות אקולוגיים. הם מאמינים שיש עכשיו הרבה יותר דאגה של הפרט לכלל — אנחנו רואים באופן נורא ישיר את הפגיעה של הטבע בנו, וזה גורם ליותר אנשים לקום ולעשות עם זה משהו.

זה פתרון קצת מנותק מהתקופה לדעתי, דרכי ייצור אקולוגיות לא עומדות לענות על התפיסה הכלכלית הנוקשה שתגיע אלינו בקרוב. אני חושבת שאותן לי אדלקורט וחברותיה שהגיעו ממקומות מדהימים והביאו לנו דברים מדהימים (לואי ויטון ואיב סן לורן לא היו אותו דבר בלעדיהן), קצת מזדקנות עם גל האופנה הנוכחי. אני חושבת שיש עכשיו גל אופנה שלא יוכל להמשיך כמו שהוא הרבה זמן. היה ניסיון של בתי האופנה הגדולים למצוא הנגשה של אופנה עלית לקהלים עניים יותר, אבל הוא לא ישרוד את הקורונה בעיניי. אני צופה קפיצה מטורפת דווקא לכיוון של חיקויים סיניים, בגלל הקושי הכלכלי.

"אני צופה קפיצה מטורפת דווקא לכיוון של חיקויים סיניים." בתמונה: סטיב לייסי

זה נשמע הגיוני. ומה לגבי שינויים ש*כבר* קרו בגלל הקורונה?

דברים כמו יד שנייה נמצאים בשמיים עכשיו, בניגוד ממה שהיינו מצפים ממגיפה מידבקת. אנשים קונים יד שנייה הרבה יותר מבעבר, הMarketplace בפייסבוק מלא הרבה יותר מלפני, גם אינסטגרם יותר מאפשרים לנו עכשיו למכור יד שנייה. עשיתי גם סדרת כתובת ב Are Magazine על חנויות יד שנייה. אין לי שום ספק שזה סל לשים בו ביצים.

"אנחנו רואים באופן נורא ישיר את הפגיעה של הטבע בנו, וזה גורם ליותר אנשים לקום ולעשות עם זה משהו."

אז במובן הזה אנחנו כן נהיים ירוקים יותר.

המקום של להיות ירוקים מגיע בקניית יד שנייה, ולא בייצור.

מעבר לזה אני חושבת שהקשר בין צרכן למוכר נורא השתנה אחרי הקורונה. המון חברות נאבדות לגמרי בניסיון לעמוד בקצב של מה שקורה, חברות מוציאות כל מני טקסטים שאמורים ליצור סולידריות עם הלקוח, אבל ברוב המקרים זה ממש לא צולח ומקבל תגובות ממש שליליות. לדוגמה, פארל וויליאמס, אחד המוזיקאים והמעצבים העשירים בעולם, לפני כמה זמן הלך והוציא טוויט שבו הוא כתב "אני מבקש מכל מי שיכול לתרום ל…"

אתה יכול פשוט לתרום מכספך האישי! אתה מיליארדר, כשאתה בא לאינסטגרם שלך ומבקש מאנשים לתרום זה נראה רע. על אף שפארל ניסה מאוד לשמור על תדמית שומר הסביבה הפילנתרופ שלו, אנשים רוצים דוגמה אישית. לחברות גדולות קשה להתמודד עם זה. הן מנסות לשים דגלי גאווה, BLM על מוצרים, הקהל פחות קונה את זה.

במובן של סגנונות וצבעים, יש גם שינויים?

כן. אנחנו בתקופה של צבעים מאוד ביתיים ודיגיטליים במקביל. הצבעים החזקים של השנה הקרובה בעיניי עומדים להיות חום וירוק - ירוק מאוד דיגיטלי המכונה poison green. אנחנו נעים חזק באסתטיקה שלנו בין התחומים היותר ממוחשבים היותר דיגיטליים (לדוגמה מה שLil Nas X עשה בקליפ החדש הוא מאוד דיגיטלי). אנחנו הולכים על רשת סייבר, ומנגד על ביתיות: הטרנינגים חזרו בכל הכוח ואי אפשר להתכחש לזה, בגדים מאוד גדולים, נוחים, צבעי אדמה… זה הסגנון שעומד לתפוס בשנה הקרובה.

ירוק דיגיטלי. הקטגוריה: Neon Apocalypse

תלבושות מתוך הקליפ Holiday של Lil Nas X

צבעי אדמה נורא מתקשרים לי באסוציאציה לטבע. מעניין שמצד אחד הולכים לכיוון דיגיטלי יותר ומצד שני מתחזק החיבור לטבע.

דבר שרואים בטרנדולוגיה כשמסתכלים עליה לאורך השנים הוא שלכל טרנד יש קאונטר טרנד. ברגע שמשהו אחד בטופ, מזדנב אחריו משהו שהוא ההפך הגמור. אם מסתכלים על האייטיז עם הבלדות השקטות מול רוק אצטדיונים, שנות ה2000 המוקדמות עם אימו מול פריס הילטון. בקורונה נורא מרגישים מצד אחד FOMO - fear of missing out, ומצד שני JOMO - joy of missing out. אם אני שומעת שהייתה מסיבה ולא הלכתי אליה, אני אהיה ממש מבואסת כי לא תהיה עוד אחת הרבה זמן. מצד שני יש אנשים שטוב להם שהם לא צריכים להספיק, שיש להם תירוץ לנוח.

צבעי אדמה. מתוך האינסטגרם של The Future Laboratory

זה נשמע מאוד הגיוני.

[אני נתקל בזה באופנה שפופולרית באינטרנט (ובטיקטוק במיוחד) השנה - מצד אחד אסתטיקות כמו קוטג'קור ו-דארק אקדמיה שרואים בהן הרבה צבעי אדמה וצבעים דהויים, והרבה געגועים לטבע ולימים עברו. ומצד שני אסתטיקות כמו vaporwave, שמתבססת על ימי האינטרנט המוקדמים, ו-e-boys/girls שהן סייברפאנקיות ועתידניות.]

מה את חושבת על הטרנדים של אנדרוגניות שרווחים בתקופה האחרונה?

דווקא כטרנסית נורא קשה לי עם השיח על האנדרוגניות כטרנד.

השיח על נזילות מגדרית כעל טרנד ובכללי השיח על הקהילה הלהט"בית שחוזר כל כמה שנים הוא שיח נורא מסוכן, פוגע, מחפיץ ומצעצע. המיינסטרים נוטה להגיד "הטרנד הוא א-בינאריות, הטרנד הוא נזילות מגדרית" במקום להגדיר את הטרנדים עצמם בשמם - לדוגמה, camp.

[קאמפ הוגדר ב1964 על ידי סוזן סונטאג כאסתטיקה המתאפיינת ב: הגזמה מכוונת, תחושה מעט (או מאוד) "שגויה" או "שקרית", שימוש בטעם רע ככלי לאמנות טובה.]

נכנסתי לטרנדולוגיה ב2019 בתקופה של הMet-gala שהיה אז בנושא camp. גם "Pose" בדיוק יצא באותה תקופה, והשיח של תעשיית האופנה ושל עולם הטרנדולוגיה התחיל לפקוח עיניים כמו שהוא פוקח כל עשר, עשרים שנה על הקהילה הגאה.

עזרא מילר ב-camp gala. יש קצת וייבים של עמק המוזרויות

בילי פורטר ב-Camp Gala

דמות חשובה אבל שנויה במחלוקת היא רופול. ברגע שהוא העלה תוכנית דראג שהגיעה למימדים כאלה כנגד כל הסיכויים, הדראג התקדם, האנדרוגניות התקדמה והגיעה יותר למיינסטרים. רופול ו-"Pose" הכניסו לאופנה את הטרנד של opulence, לדוגמה, האופנה של להיראות יקר בלי באמת לקנות ביוקר, שהייתה שם המשחק בתרבות הנשפים.

"אופיולנס - האופנה של להיראות יקר בלי באמת לקנות ביוקר". בתמונה: רופול

כשמסתכלים על האייטיז, אפשר להגיד "הקהילה הגאה היא טרנדית" או "להיות הומו זה טרנדי", שזה מאוד מסוכן, ואפשר להגיד "ווגינג (voguing) זה טרנד", וזה הרבה יותר מדויק. זה מה שצריך להבין. ווגינג הוא ריקוד שהתחיל בסצינת הנשפים הלהט"בית השחורה, והוצא משם אך ורק על ידי אישה סטרייטית אחת (מדונה) שלא נתנה קרדיט לאף אחד.

"ווגינג התחיל בסצינת הנשפים הלהט"בית השחורה." תמונה מתוך הסרט הדוקומנטרי Paris Is Burning

זה משהו שרואים בעולם האופנה שוב ושוב. בעיקר כשמסתכלים על טרנדים, יש להם שתי דרכים להגיע: Trickle up או Trickle down. או שגוצ'י עושים משהו וקסטרו מעתיקים אותו, או שקסטרו עושים משהו וגוצ'י מעתיקים אותו. כשזה מגיע ל-Trickle Up של עולמות התוכן העניים יותר לעולמות תוכן העשירים יותר (כלכלית, לא תרבותית), אי אפשר להתעלם מזה שהקהילה משפיעה מאוד על תרבות המיינסטרים. כל עוד אנחנו נמצאים בעולם פטריארכלי והומופובי, הקהילה הגאה נוטה להיות נורא נמוך, ולעושי ההחלטות במקומות הגבוהים יש נטייה לאמץ את המאפיינים התרבותיים שלה.

כשזה קורה אנחנו הרבה פעמים מגיעים למצב של החפצה וצעצוע של אותו פלג אוכלוסין. כל עוד מדונה מאמצת את הקהילה הגאה לקליפ שלה, ולא את ווגינג, אז הקהילה נשארת כלי וצעצוע.

"הקהילה נשארת כלי וצעצוע." מתוך הקליפ Vogue של מדונה.

ניקח את הדוגמה של הארי סטיילס ב-Vogue. מעבר לזה שהוא הגבר הראשון שלובש שמלה ב-Vogue, הוא הגבר הראשון בכללי שמופיע לבד על שער ווג. מבחינתי, במה שהארי סטיילס עשה (ואני לא נכנס להארי סטיילס לבגדים ולארון) יש משהו שנורא חבל לי. זו הייתה פשוט רכיבה מטורפת על גל, והיה עדיף לתת את הקלף הזה לבילי פורטר, לאלוק וייד מנון, להמון אנשים גדולים וחשובים שבאמת מעצבים את הקהילה שלנו. במקום להארי סטיילס שיש לו מספיק קלפים.

הארי סטיילס בשער ווג

קראתי את הפוסט של אלוק לגבי זה שהארי מופיע בווג. אני מסכים עם זה שהוא קיבל איזשהו קרדיט שנגזל מהקהילה. א.נשים קווירים שעושים בדיוק מה שהוא עושה לא מקבלים את ההערצה שהוא מקבל אלא שנאה וזלזול, נתפסים כמוזרים.

הוא לא לבש שמלה כמו שהוא לבש קהילה. וזו קהילה שלא צריכה להילבש על ידיו.

אני חושב שיש פה מורכבות - מצד אחד אני מעריך את זה שהוא לבש שמלה, והוא מהווה מודל טוב של גבריות בריאה, ומדגים שלא צריך להיות להט"ב בשביל לפרוץ גבולות מגדריים חברתיים. מצד שני, חבל שהמעמד הזה של שער ווג לא נוצל בשביל באמת לקדם את הקהילה שיזמה את התהליכים האלה, לנרמל זהויות קוויריות ולהוקיר תודה למישהו שפריצת הגבולות האלה היא הרבה יותר מאבק בשבילו.

השבוע פרסמתי באינסטה קולאז' תמונות מדהים בעיניי של בראד פיט בשמלות מהניינטיז. אם בראד פיט יכול להצטלם ככה ב1998, אין שום סיבה שהארי סטיילס בשמלות הרבה פחות מעניינות יביא כותרות היום. אלה כותרות שנגנבו מבחינתי מהקהילה הגאה בפשע מכעיס. אני כועסת על מדונה עם ווגינג לא פחות. אני כועסת על זה שווגינג יוחס למדונה באותה צורה, זה לא שלה.

בראד פיט בשמלות

אני שמח שיש עכשיו טרנד שמעודד להתלבש בלי להתחשב במוסכמויות שגדלנו עליהן. אבל באמת חשוב לתת קרדיט לא.נשים שמובילים את השינויים האלה.

בדוק.

את עדיין מתעסקת באופנה?

אני עובדת כיום כסומלייה, אבל עדיין עושה סטיילינג מדי פעם. יצא לי לעשות קצת קליפים, צילומי תדמית, דברים כאלה.אני גם מצלמת ועוסקת ברשתות חברתיות הרבה. כרגע אני בעיקר מתעניינת בזה כי אי אפשר להפסיק ללמוד את התחום הזה, גם כי הוא פותח דלתות בקטע נורא מהנה. מבחינתי כל פעם שאני יוצאת יש פרוייקט סטיילינג. וזה סקיל שטוב שיש.

הפקה של תום. "אי אפשר להפסיק ללמוד את התחום הזה"

כתבת באינסטגרם שאת מתמקדת ביצירת כוח וביטחון שלא מבוססים על גבריות מסורתית. רציתי לשאול מה זה אומר בשבילך.

נורא קל לשים לב מתי האדם שמולך לא בנוח, בעיקר כשעובדים עם דברים כמו הלבשה תחתונה. זה תחום שצריך למכור סקסיות. כשמדובר בסקסיות, התחושה של האדם משפיעה על התוצאה פי מיליון יותר מאיך שהבגד יושב עליו. לעוד טיפה בד, טיפה פחות בד, יש כל כך הרבה השפעה על מה האדם מרגיש בבגד. כשאני עושה סטיילינג אני חושבת על איך לגרום לאנשים להרגיש ביטחון.

הפקה של נישה. "התחושה של האדם משפיעה על התוצאה פי מיליון יותר מאיך שהבגד יושב עליו."

מגניב וחשוב!

נעבור לשאלות הקוראים:

מה הפריט בארון שלך שנראה הכי מוזר בפני עצמו אבל משלים אאוטפיטים מלאים?

הלכתי פעם לעשות סטיילינג והחלטתי להביא את כל מגירת התכשיטים שלי איתי כי היא כבדה ויקרה. היינו צריכות לצלם שלוש בנות ים באותו סט צילומים. בנות ים מעבר לזה שזה הדבר הכי כיף ומגניב לעבוד איתו, זה נורא מפתיע ומאתגר. בת הים לבשה כולה נאונים נורא חזקים והיו לי עגילים שקניתי באליאקספרס בשלוש שקל, שנראים כמו שקית פלסטיק שבתוכה יש דג זהב. במקרה באותה תאורת ניאון הדג זהר בקטע מטורף. זה היה הפריט הכי קטן שהכי השלים לוק, לגמרי.

יש לי פריט נוסף שאני מתה להכניס לארון: מחזיק רב-קו למכנס.

בת הים עם העגיל של תום

מחזיק רב-קו למכנס שתום מחפשת.

מה ההשראות שלך לאופנה?

ההשראות שלי (בעיקר כטרנדולוגית) משתנות כל הזמן. אחד הדברים זה ה-Runways, כל עונה חדשה אני מוצא את המעצב שכנראה יכתיב לי לפחות ב50% מה אלבש בעונה הזו. אני ארים בהזדמנות הזו לשם ישראלי ואגיד אלעד הופמן - עושה עכשיו סיורי יד שנייה ולובש "פיסים" מטורפים, כל כך חסרי פחד. כל כך מסתכל על וינטג' כמו שאמורים להסתכל עליו היום. הוא לגמרי השראה מבחינתי.

מעבר לזה, אני נורא אוהב אופנה פוליטית. אני חושבת שאחת החולצות הכי יפות בארון שלי היא חולצה של "חדש" מהניינטיז. אני נורא אוהב לראות מה קורה בעולם האקטיביזם ולשאוב השראה משם.

זה מזכיר לי שיש חולצה של "כולן", שחורה...

"אנחנו המכשפות שלא הצלחתם לשרוף"?

כן!!! זו!!! אני רוצה אותה כבר הרבה זמן, אבל אין כרגע באתר שלהן במידה שלי.

חולצת "אנחנו המכשפות שלא הצלחתם לשרוף" של ארגון "כולן", שליר מאוד רוצה.

מצאתי חולצה של דורון בראונשטיין שהוא אמן ישראלי פרובוקטיבי מאוד שכותב כל מני ספרים על עליונות הגן ההומוסקסואלי. יש לי חולצה ורודה גדולה שלו שכבר עליה "FREE YIGAL AMIR". ניסיתי לשאול אותו מה העמדות שלו לגבי יגאל עמיר והוא אמר שאין לו כאלה, אבל שאף פעם לא נכנס למקום כלשהו עם החולצה ולא קיבל תגובות.

אבל אלה בטח תגובות ממש שליליות, לא?

מהניסיון שלי עם החולצה הזו, יש ויש.

החולצה הפרובוקטיבית המדוברת

איזו עצה היית נותנת לא.נשים שרוצים להתחיל להתלבש?

למצוא פריט אחד להתאהב בו.

אני התחלתי לעסוק באופנה כשראיתי את הנעליים הכי יפות שראיתי בחיים שלי, ובשנה הראשונה שהתלבשתי כל מה שלבשתי התבסס על הנעליים האלה. לא ידעתי אז שזה פסטלים, ידעתי שאני אוהבת את הנעל הזו. לא ידעתי שאני אוהבת אקסטרה ידעתי שאני אוהבת את הנעל הזו. ברגע שמוצאים דבר אחד שאוהבים, תתמקדו בו, ומשם תתחילו להמריא.

לא שמעתי את הגישה הזו אף פעם! זה ממש מעניין.

חשוב לי גם להגיד שלחדד את האינטואיציה ישפר את האמנות שלכם. לדעת לתרגל את היכולת להגיד "את זה אני אוהב ואת זה אני לא", זה ה-essence של אמנות בעיניי.

"לדעת לתרגל את היכולת להגיד 'את זה אני אוהב ואת זה אני לא', זה ה-essence של אמנות בעיניי."

איפה אפשר למצוא את תום?

אינסטגרם: @neesha.tea

פייסבוק: Neesha Gagement

רוציםות להתראיין? פנו אליי ב com.starflower@gmail.com