.png)
.png){kind=small}
אני ממש שמח להציג את הראיון הזה עם רשף. למדתי ממנו המון על מציאת סגנון אישי, הרכבת ארון בגדים שישמח וישרת אותי, מציאת השראה ועוד. רשף היא פשוט קרן שמש - סגנון הלבוש שלו מעלה לי תמיד חיוך על הפנים, ואני בטוח~ה שאני לא היחיד.
אז קבלו את רשף פורת!
מה השם ולשון הפנייה?
אני רשף (באופן חדש וטרי), ידוע לחבריי בתור ברוק. לשון הפנייה שלי היא מעורבת, אפשר להשתמש גם בנקודות.
מתי ואיך הגעת לאופנה?
הייתי יצור אופנתי מגיל מאוד צעיר.
יש לי זכרונות מובחנים מגיל 3 או 4 - סבתא שלי הייתה תופרת בקיבוץ ואני זוכרת את ההתרגשות של "מה היא תתפור לי ליום הולדת 3 בגן". איזו חצאית, איזו חולצה, באיזה צבעים ומה יהיה עליהן.
כבר בגיל הזה אהבתי כפתורים, ואין חולצות לילדות בנות 3 עם כפתורים, כי זו סכנת חנק! אבל ממש רציתי! מאוד משך אותי הרעיון של כפתורים כמשחק, רציתי לפתוח ולסגור אותם. אני מניח שמשם הגיעה האהבה שלי לחולצות מכופתרות, ועד היום אני בוחר לעצמי בגדים שאפשר לשחק איתם - חולצות עם כפתורים שאפשר לפתוח ולסגור, קטיפה שאפשר ללטף… אז כן, מגיל 3 רציתי להתלבש כמו סבתא וגם להפוך את כל הבגדים שלי למשחק.
וזה מאוד אני, אני מתלבש כמו ילדה סבתא.
זה ממש מדהים! אני מת על הסיפור. זה ממש שונה ממני, אגב. אני שנאתי אופנה עד בערך התיכון כי זה היה "של בנות". איך הסגנון שלך השתנה עם השנים?
זו שאלה מעניינת. בגדול לא היינו אף פעם בית שקונים בו מלא בגדים, הייתי האדם היחיד שבגדים עניינו אותו בבית. רוב הבגדים הגיעו מחנויות של בייסיק, תרומות של חברים לאמא, או מסבתא שלי שפשוט הייתה מביאה ערימת בגדים בכל פעם שהיא באה לבקר. למדתי לעשות cherry picking ולהוציא מהארון שלי את המיטב למרות שלא הייתה לי שליטה על מה שהלך בו כמעט בכלל. התחלתי להתלבש יותר מגניב ולבנות יותר דברים מתוחכמים שנחשפתי לאינטרנט בגילאי 15-16, קראתי הרבה בלוגים וביליתי באינסטגרם.
אבל הפעם הראשונה שהתחלתי באמת לשלוט על הארון שלי הייתה בשנת שירות ב2017-2018. היה לי כסף כיס מהשנת שירות והתחלתי להסתובב בבאר-שבע (שם עשיתי את השירות) ולקנות בגדים מכל מקום. מטפחת מהתחנה המרכזית, שמלה מבוטיק יד שנייה ברחוב מצדה, חולצה מהביגודית. מכל מקום, בלי להפלות. והיה לי גם מקום להתלבש אליו כמו שרציתי, הייתי קם בבוקר ולא הייתי צריך ללבוש חולצת בית ספר (מדים עוד היו רחוקים). אז באמת התחלתי לבנות סטייל.
בצבא זה קצת נאבד לי איכשהו. בתחילת הצבא, בכל פעם שהיה אירוע חברתי שיכולתי להתלבש אליו כמו שרציתי (לא מדים) הרגשתי חרדת ביצוע. כולם הכירו אותי בתור האדם האופנתי והייתי כזה "אוי לא, אני חייב להיראות ממש יפה". זה היה פעם בחודש בערך. היה לי נורא חשוב שגם אני אהיה שמח ממה שאלבש, וגם שאחרים ימשיכו לחשוב עליי בתור האדם האופנתי. חייתי ככה בערך שנה עם חרדת ביצוע מטורפת מלהתלבש.
אמאלה, אני ממש חש את זה. אני ככה עכשיו.
אז ראיתי סרטון של היוטיוברית אניקה ויקטוריה, שהיא מדהימה, מתעסקת הרבה בתפירה ובאופנה אתית, שזה משהו שאני מנסה ללמוד ממנה. היא דיברה על shopping your own wardrobe - לעשות קניות בארון של עצמך. והייתי כזה אוקיי, אני אדם שמאוד אוהב אופנה, למה אני לא נהנה להתלבש יותר? צריך לתקן את זה.
ואז, באופן מאוד אופייני לי, התחלתי פרוייקט. היו בו לוחות פינטרסט, טבלאות ומצגות שנועדו לנתח את מה שיש לי ואת המקום שאליו אני רוצה להגיע. וזה תהליך שאני עובר כבר בערך שנתיים, לדייק את מה שאני רוצה ללבוש ואיך זה יכול לשמח אותי ולשרת אותי בלי ליצור תחושת מועקה ולחץ וחרדת ביצוע. שהבגדים שלי ישרתו אותי במקום אני אותם.
אני אשמח לשמוע עוד על איך התהליך מתנהל, אני חושב שזה יכול לעזור מאוד לי ולהרבה אנשים אחרים.
אנשים תמיד שואלים אותי את זה, נראה לי שהחלק הכי קשה זה להבין מה אתה רוצה, אם אתה עוד לא יודע מה אתה רוצה. הסגנון שהגדרתי בתחילת התהליך הזה הוא קצת שונה ממה שאני לובש היום, כי מתפתחים ומדייקים, וזה גם עניין של מה שמוצאים (אני קונה הרבה ביד שנייה ולא תמיד מוצאים מה שרוצים).
כדי להבין מה אני רוצה, התחלתי לאסוף לוח פינטרסט של דברים שעושים לי טוב על הלב. חשבתי על צורות - איך אני רוצה ששרוולים ייראו, איך אני רוצה שצווארונים ייראו, כמה ארוכות החולצות, האם אני לובש מכנסיים קצרים או לא?
מאוד עזר לי למצוא מילות מפתח. אספתי תמונות של תלבושות שלי שאהבתי והרגשתי שהצליחו, וסיכמתי מה משותף מביניהן. הגעתי לחמשת מילות המפתח הבאות:
Retro
Colorful
Quirky
Dressy
Comfy
עכשיו הסגנון שלי קצת פחות רטרו ממה שחשבתי שהוא הולך להיות, כי גיליתי שאחד הדברים שמפריעים לי באופנה הוא היצמדות לסגנון אחד. לכן אף פעם לא השקעתי את עצמי בסגנונות כמו לוליטה או גותי כי אני לא מצליח לדבוק בדבר אחד, אני תמיד רוצה לשבור אותו איכשהו. אפילו אם אלבש אאוטפיט שלם גותי אני אשים עליו פפיון ורוד. כי ככה, כי אני חייב לשבור את זה.
אחר כך עברתי לצבעים, איזה צבעים כן ואיזה לא. ואז לפריטים: דברים שיש לי בארון, דברים שעוד לא היו לי ורציתי לקנות. חיפשתי פריטים ספציפיים שעונים על המילים שהגדרתי. לדוגמה, עבור כל חולצה שאלתי את עצמי: האם החולצה הזו היא retro colourful quirky dressy comfy, ומתאימה לצבעים ולצורות שאני רוצה ללבוש? עשיתי את זה גם עם דברים שכבר היו לי בארון וגם עם דברים שעוד לא היו לי ורציתי לקנות.
אז אם לסכם את התהליך בכמה מילים, איך מוצאים סגנון אישי?
להבין מה אתה רוצה.
לאסוף תמונות השראה.
להבין מה משותף להן, להגדיר את זה במילים.
למצוא פריטים ספציפיים שמתאימים להגדרה (פריטים שכבר יש בארון וגם פריטים חדשים).
זה נפלא.
זו שיטה מאוד אנליטית לגשת איתה למשהו יצירתי, ואנשים צריכים להפסיק לפחד מזה.
בשדות יצירתיים יש הרבה מקום לשיטות אנליטיות, זה לא סותר. אל תגבילו את עצמכם. יש לי טבלה שתיעדתי בה בערך 100 תלבושות שלי כדי להבין לאיזה נעליים הן מתאימות, כדי להחליט איזה נעליים אני צריך.
מה לגבי בייסיקים? פריטים פשוטים ושימושיים שלא בהכרח עונים על כל מילות המפתח שהגדרת, נגיד חולצות לבנות?
אני ממליץ קודם כל לא לזרוק ישר הכול מהארון. קודם תוסיפו לפני שתורידו. אפשר לבנות מלתחת קפסולה מהפריטים שכן מתאימים לכם וחיוביים בארון. יש לי כמה בייסיקים בארון עדיין, אני לא זורק ולא תורם אותם כי כן יש להם שימוש. אנשים פשוט צריכים להבין מה התפקוד של הבייסיקים במלתחה שלהם. מבחינתי, חולצה עם חדי קרן היא בייסיק, כי ככה אני מתלבש - צבע על צבע, pattern על pattern. בייסיק זה הרי פשוט פריט שמתאים עם הרבה דברים בארון שלך ולא צריך לחשוב הרבה כשמשלבים אותו עם משהו. במלתחה בנויה היטב אין צורך בביסייק של ממש אם לא רוצים אותו. לטישרט לבנה אין מקום בארון שלי, אין לי מה לעשות איתה, היא לא תתאים לי לכלום. אבל חולצה עם פטריות כן, היא מתאימה עם כמעט כל חצאית ומכנסיים שיש לי בארון.
כשיודעים מה רוצים אפשר לעשות עם זה פלאים.
יש בעיניך איזשהו קשר בין התהליך שהסגנון שלך עבר לתהליך המגדרי שלך?
כן, אבל הוא רופף במקרה הטוב. התהליכים האלה קרו במקביל אבל לא אחד בגלל השני. התחלתי לפקפק במגדר שלי בשנת השירות, התחלתי לקנות בגדים בשנת שירות, אבל זו קורלציה, לא קוזציה.
לאחרונה אני עובר תהליך מגדרי קצת יותר אינטנסיבי עם השם שלי, עם שימוש בלשון הפנייה ביותר מקומות, וגם זה קורה במקביל לתהליך הסטייל. אני מנסה לשחרר ממוסכמות מגדריות לגבי סילואט. כל החיים אמרו לי שאני צריך להוציא את הציצי ולהכניס את המותן וקשה להתנער מהמוסכמה הזו, ולכן היום לדוגמה אני בכוונה לובש אוהל מעל אוהל (בתמונה למטה). כי לא חובה להראות ציצי ומותן לעולם, אני לא חייב את זה לאף אחד, אני מתלבש כמו שעושה לי טוב. כמו שאני לא רוצה להישמע למוסכמויות כמו "אנשים עם ציצי צריכים שיער ארוך ואיפור" אני לא רוצה להקשיב גם למוסכמויות לגבי גזרה.
ספר לי על קהילת "שינוי אדרת".
היה לי חסר מרחב אונליין, נגיש, דובר עברית, בישראל, וחיובי: בודי-פוזיטיב, קוויר-פוזיטיב, לא שופט, מעודד ומלמד. גיליתי שהרבה מהחברות שלי מתביישות ולא יודעות להתלבש בצורה שתשמח אותן, ומבחינתי זה כל כך בר השגה שרציתי להיות מסוגל לתת להן את זה. אז החלטתי ליצור את הקבוצה "שינוי אדרת".
עכשיו יש לנו כבר 250 חבריםות בקבוצה, הרבה פעילות שנבנית לאט לאט בחודשים האלה שבהם אני מתחזק את הקבוצה. אני כותב עבור הקבוצה מדריכים בכל מיני נושאים כמו צימוד-צבעים (colorblocking), שילוב הדפסים, חצאיות ועוד. כשמישהי מעלה פוסט לקבוצה עם משהו שהיא לבשה ואומרת (או שאפשר לראות) שהיא יישמה משהו שהיא קראה במדריך, אני מתרגש מאוד מאוד. זה בדיוק מה שרציתי: להוציא מאופנה ומסטייל את כל הדברים המסובכים והמפחידים האלה של "האם את תפוח או אגס" ו"מה קירה נייטלי לבשה בשטיח האדום בשבוע שעבר", כי זה לא רלוונטי לי ולך כשאנחנו מתלבשים ביום-יום. מה שרלוונטי לנו זה דברים אחרים, ורציתי להנגיש אותם בעברית, בשפה פשוטה ובצורה חיובית ככל האפשר כדי שנרגיש שאנחנו לא שופטות אחת את השנייה ורק מתקדמות ביחד.
אני מהאנשים שמאוד אוהבים לדעת מה קירה נייטלי לבשה בשטיח האדום בשבוע שעבר, אבל אני מבין שלא כולם מתייחסים לאופנה כמוני. אני הכנתי טבלה עם 100 תלבושות בשביל להבין אם לקנות נעליים או לא. זה מוגזם! אופנה זה תחביב שלי, כמו אנשים שאוספים בולים ויש להם 3000 בולים בבית. אבל רציתי לאפשר לאנשים שאופנה זה לא תחביב שלהם להתלבש בצורה שגם משמחת וגם משרתת אותם.
זו מטרה ממש טובה.
(אני ממליץ מאוד להצטרף לקבוצה. יש בה אפילו מדריך אחד מבית עבדכם הנאמן (אני). לינק לקבוצה)
מה העצה הכי טובה שקיבלת אי פעם בנוגע לאופנה?
"אין דבר כזה overdressed."
ישראלי זה מאוד קז'ואל, אנחנו לא הולכים בבגדים חגיגיים כמעט לשום מקום. מכופתרת נחשב נורא חגיגי, במשרד שלי כולן לובשות טישרט וג'ינס וסניקרס כל יום. אבל ברגע שמשחררים ממוסכמויות חברתיות של מה כדאי ומותר/אסור ללבוש, מגלים שלאף אחד לא אכפת. שאנשים מתלהבים מזה ואוהבים את זה. לא קיבלתי אף פעם תגובה שלילית לoverdressed מאנשים שצריך להיות לי אכפת מדעתם. אנשים זרים מחייכים אליי ברחוב, מפנים לי מקום במעלית, אני מקבל כמעט אך ורק תגובות חיוביות.
אז אין דבר כזה overdressed. אל תלבשו שמלת נשף אם אתם הולכים לחפור בחפירות ארכאולוגיות, אבל מעבר לדברים הבסיסיים האלה - מה שאתם רוצים!
מה הלאה? מתכוון להמשיך לעסוק באופנה?
אני לא רוצה לעסוק באופנה באופן מקצועי, כי מרגיש לי שאי אפשר להתפרנס מזה בארץ - זה פלח שוק מאוד קטן שקשה להיכנס אליו, ואני לא האדם המתאים לזה. וגם, אני מכיר הרבה אנשים שהתחביב שלהם הוא גם הפרנסה שלהם, סופרים ומקעקעים וכו, וזה מרגיש לי המון לחץ. אני לא רוצה להגיע שוב למקום של חרדת ביצוע. אני רוצה להישאר בsweet spot שבו אני נהנה אבל גם מאתגר את עצמי ומתפתח. אז אמשיך לפתח את שינוי אדרת ולכתוב תוכן בשבילה, ואמשיך לאתגר את עצמי. אולי יום אחד אציע שירותי סטיילינג (אם מישהו מעוניין Hit me up!)
הייתי רוצה למצוא מקום טוב שבו אני יכול להמשיך לעסוק בזה מהצד, בצורה שלא תגרום לי חרדת ביצוע אבל כמו הבגדים עצמם - תשרת ותשמח אותי.
שאלות הקוראים!
יש פה את אותה שאלה בהרבה ניסוחים שונים: מאיפה ההשראה לאאוטיפים? מאיפה ההשראה לצבעוניות? מי/מה הם ההשראות שלך באופנה?
בדרך כלל זה שירים. אני צורך הרבה מוסיקה מהרבה סגנונות, תקופות ואמנים שונים. יש לי גם סינסתזיה, שהיא תופעה חושית שבה החושים מתחברים זה לזה. הצורה הכי נפוצה שלה היא אנשים שרואים ספרות בצבעים שונים. אצלי זה מתבטא בהרבה מקומות, אבל בייחוד בזה שלצבעים יש גם דברים אחרים: ריחות, טעמים… הרבה פעמים בגלל שאני רגיל לחשוב על אופנה במושגים של צורות וצבעים אז שירים מיתרגמים לי אוטומטית לבגדים. זו הדרך הכי כיפית לבנות אאוטפיט. אם שיר הוא מהסוונטיז אז אפשר ללבוש אופנת סוונטיז, אבל זה יותר מורכב אצלי מזה - זה כלי נגינה, צבעים, צורות ואיזושהי דמות או סיפור שאני בונה לעצמי בראש.
אני גם רואה בעולם צבעים ואז אני רוצה לצרף אותם יחד. לדוגמה, אני כבר הרבה זמן רוצה ללבוש טורקיז ו-ורוד ביחד כי יש לי מסרק ורוד במקלחת והוא יושב ליד בקבוק טורקיז של שמפו. ראיתי מהחלון של האוטובוס ערוגת פרחים עם פרחים סגולים וצהובים ועלים ירוקים ואז החלטתי ללבוש ביחד סגול, צהוב וירוק.
וכמובן, אנשים ספציפיים: אתה (תודה רשף!), רייצ'ל מאקסי, אניקה ויקטוריה, ליזו, אנשים טובים שאני עוקבת אחריהם באינסטגרם כמו dermodmuth.
אני מקיף את עצמי בהשראה כל הזמן, יש לי בחדר לוח השראה גדול שאני פשוט שם עליו המון דברים: רקמה, סימנייה, תג, דברים שאנשים שלחו לי, מסיכה מוונציה, חתיכה ממגזין, מספריים של תפירה. אני אוסף השראות ויזואליות כמו שאנשים אחרים אוספים… מה אנשים אוספים בימינו? סטיקרים לווצאפ?
אני משתמש גם בטרנדים כהשראה. מי שמתעסק באופנה יודע שאופנה היא גלגל וכל מה שהיה באופנה יחזור לאופנה. אני לא משתמש בטרנדים כמדריך מה לקנות אלא כתזכורת. העונה קטיפה מאוד טרנדית. לא קניתי שום דבר חדש מקטיפה, אבל יש לי בארון ז'קט קטיפה שקיבלתי לפני שנתיים. זו תזכורת נחמדה שאפשר ללבוש את זה עכשיו ואפשר לעדכן את זה בהתאם ולללבוש את זה בצורה קצת אחרת.
איך אתה עוקב אחרי טרנדים?
אני עוקב אחרי כמה ערוצי יוטיוב - הכי רלוונטי בעיניי הוא ז'סטין לקונט, היא מכסה טרנדים באופן רבעוני והיא עושה את זה בצורה נהירה, מדברת על מעצבים ואיך זה מטפטף למטה ועל איך תהליכים בעולם משפיעים על טרנדים (לדוגמה איך הקורונה השפיעה על אופנה).
אני גם פיזית נכנס לחנויות בקניון, חנויות שאני לא קונה בהן כלום כמו רנואר' קסטרו, גולף' 24/7 ולפעמים מצלם, ומסתכל על הטרנדים. זה מעניין אותי מאוד ברמה אנתרופולוגית.
שאלה אחרונה מהקוראים - האם באמת יש דבר כזה "צבעים שלא מתאימים" או "צורות שלא משתלבות" כמו משבצות ופסים?
פה קבור הכלב. אופנה זו שפה, והכול תלוי במה אנחנו רוצים להגיד. רוב האנשים מדברים בשפה מסוימת - לדוגמה כשאתה הולך ברחוב תשמע עברית של רחוב עם קצת סלנג משפות אחרות כמו ערבית ואנגלית, וזה מעביר מסר מסוים. כשאני אומרת "ליר, אתה נראה נפלא היום" זה מעביר מסר מסוים, אני משתמשת במילים מסוימות, משתמשת בשם שלך וזה מעביר מטען מסוים. כשאני לובש חולצה מכופתרת עם פטריות לעבודה אני אומר משהו מסוים: "אני שונה ומיוחד, אני אוהב פטריות! אני קצת רשמי וקצת אוהב חוקים ומעונב".
אז מה זה בעצם צבעים שלא מתאימים או דוגמאות שלא מתאימות? לפעמים בא לי להגיד "לא אכפת לי מה מתאים ביחד" ואני שמה ביחד צבעים שיכולים אפילו לגרום לאנשים לכאב ראש. לפעמים אני רוצה להגיד "אני לא קונבנציונלית" אז אני לובשת פסים ומשבצות ביחד, או נקודות עם נקודות בגדלים אחרים. זה שמשהו פחות קונבנציונלי ואנחנו פחות רואים אותו באופנה ברחוב מדי יום, לא אומר שהוא לא מתאים, פשוט שהוא מדבר מסר אחר.
אגב, יש הרבה דברים שאנחנו לא רגילים לראות וממש רגילים במקומות אחרים בעולם. לדוגמה באופנה ביפן מתייחסים לשכבות ולסילואט וגזרה בצורה שונה לחלוטין מאופנה מערבית, אף אחד לא יחשוב שזה מוזר אם מישהו ילבש שם מלא דברים אחד על השני כי הם מתייחסים לשכבות וגזרה בצורה ממש אחרת.
אז זו פשוט שאלה של איזו שפה אתה רוצה לדבר.
נראה לי שזה הכול. למדתי כל כך הרבה! המוח שלי התפוצץ קצת. אתה ממש השראה.
איפה אפשר למצוא את רשף?
רוצים להתראיין לבלוג? צרו איתי קשר ב com.starflower@gmail.com